22 דברים מטומטמים בארה"ב של אמריקה
מכיוון שאני אדם טוב ומעוניין לתרום לחברה, החלטתי לצאת במיזם שיחקוק את שמי בספרי ההיסטוריה לעד באותיות של זהב.
הכינותי רשימה אלפביתית קצרה של הקטעים הכי טיפשיים שחזו עיני בארצו של הדוד סם.
כך האנשים שיגיעו אחרי לאמריקה לא יצטרכו לגשש באפילה, וידעו לקראת מה הם הולכים.
אין מה לעשות, אם זה מתוך רצון להתבדל שנובע מתחושת עליונות, בגלל שהאינדיאנים שהיו פה קודם כישפו אותם באיזשהי צורה, או סתם בגלל שהגשם הפתאומי (ע״ע) עשה להם קורוזיה במח, האנשים האלה, שמניפים את דגל הפסים והכוכבים קצת, איך לומר, שונים מאיתנו.
אני משתדל לא לשפוט או לקבוע דעה שלילית, רק אומר.
אז הנה היא, רשימה ראשונה מסוגה (אולי) של 22 הדברים הכי הזויים באמריקה.
אינצ׳, רגל, יארד, מייל
אמריקאים יקרים, מילא זה שהחלטתם לספור כל דבר בעולם באמצעות יחידות מידה שונות – סבבה. אם אתם מרגישים טוב עם זה שכל העולם מודד בליטרים, קילוגרמים ומטרים, ורק אתם בגאלון, פאונד ומייל אז יופי לכם.
אבל למה, בשם ליאו מסי, אין לכם היגיון פנימי בתוך המידות שלכם?
כמה אינצ׳ים יש ברגל? 12.
כמה רגליים יש ביארד? 3.
כמה יארדים יש במייל? 1760.
מה לעזאזל?! אתם מנסים למדוד מרחק או להתכונן לאולימפיאדה במתמטיקה?
חמודים שלי, כנסו לוויקיפדיה ותכתבו ״השיטה העשרונית״ (קחו קישור ישר לוויקיפדיה באנגלית).
אתם תידהמו לגלות כמה החיים שלכם ישתפרו פתאום.
בייגל
אני לא יודע מי המציא את השמרים, אבל ברור מה הייתה הכוונה שלו. להכניס קצת אוויר בבצק.
בייגל אמריקאי עשוי מבצק שעבר תהליך הפוך. הוא דחוס ברמה כזו שהוא יכול לעצור פצצת אטום אלמלא היה לו חור באמצע.
להערכתי, אם לוקחים בצק של בייגל אחד, ומכניסים לתוכו את אותה כמות אוויר שיש בלחמנייה ממוצעת, יתקבל מספיק לחם כדי לפרנס אוכלוסיה של מדינה קטנה באפריקה למשך שנה.
גשם פתאומי
הולך לו יהודי ברחוב, שמש חייכנית מציצה עליו מהרקיע – ולפתע פתאום בלי שום אזהרה – נפתחות ארובות השמיים.
ככה, באמצע הקיץ. משום מקום. גשם מהסוג שגורם לילדי קשת לצאת לטיול זרימות יום אחר כך.
אולי מהסיבה הזו נדפק לאמריקאים המח בכל מה שקשור למיזוג אוויר (ע״ע).
דוש
הצינור הזה, במקלחת. מכירים? (יש המכנים אותו טוש), יופי. אמריקאים לא.
כמעט בכל מקלחת באמריקה יש רק ברז מלמעלה. רוצה לשטוף את בית השחי? תסתדר.
מילא זה, יש את העניין של הברזים שהוא כבר ממש הזוי.
בנאדם נכנס להתקלח, רוצה לכוון את טמפרטורת המים לשביעות רצונו.
לכאורה בקשה לגטימית, לא?
לא באמריקה.
נער הייתי וגם זקנתי, התקלחתי בכל צפון מזרח אמריקה, בבתי מלון, בבתים פרטיים ובקראוונים של קמפים.
אין שני ברזי אמבטיה זהים זה לזה. בכל מקום שיטת הפתיחה והסגירה של הברז היא אחרת.
פעם זו ידית שצריכה לעמוד בזווית מסוימת בין החם לקר, פעם ברז שצריך למשוך ולהרים כלפי מעלה, פעם לשונית מוזרה שצריך לסובב, ופעם אחת – בחיי – התקלחתי במקום בו הברז החם והקר הסתובבו לשני כיוונים שונים. אחד עם כיוון השעון ואחד נגדו.
מה קשה לשים ברז חם, ברז קר וברז אחד באמצע שסוגר את שניהם? לא ברור. (כלומר, כן ברור. זאת אמריקה).
הוט דוג וקולד קאטס
איך קוראים לנקניקייה באנגלית? כלב חם. ולנקניק? חתול קר.
כאילו, אתם אמיתיים? לא בא לכם, אל תאכלו, למה להגעיל את כולם?
וולמארט
מה הדבר שהאמריקאים הכי אוהבים? לקבל משהו בחינם.
מה הדבר היחיד שהאמריקאים אוהבים יותר מאשר לקבל משהו בחינם? להוציא כסף.
על בסיס הפרדוקס הזה הוקמה רשת החנויות וולמארט. סופרמרקטים בגודל איזור חיוג בארץ, שבהם הכל ממש זול ולכן אתה מוציא שם המון כסף.
זמנים
איך אמריקאי כותב תאריך? קודם את החודש, אחר כך את היום ואז את השנה.
תאריך נפילת התאומים למשל, הוא 9.11
להערכתי זה נעשה כדי לבלבל מישהו, אני רק לא בטוח את מי.
חוקים
המרובעות האמריקאית היא משהו מיוחד. כל עוד הכל זורם לפי הספר הכל עובד יופי, ביעילות מדהימה. ברגע שמשהו חורג מהמסלול שתוכנן מראש – האמריקאי אובד עצות.
הדבר הכי כיף בעולם הוא לעמת את האמריקאי עם שני חוקים סותרים:
– אני רוצה להיכנס ללונה פארק עם אוכל.
– מצטער אדוני, אסור. זה החוק.
– אבל אני הלקוח, הלקוח תמיד צודק! זה גם חוק!
– כן… לא… כלומר, כמובן… אתה… זאת אומרת אני… חכה שנייה, אני אקרא לאחראי.
מכיוון שגם האחראי אמריקאי, אפשר לחזור על הטריק כמה פעמים שבא לך, עד שתגיע במקרה למישהו ישראלי או לברק אובמה.
טול רואוד
כבישי אגרה. כמו כביש שש, רק בהבדל אחד. לא מדובר בכביש מהיר יותר שעליו אתה יכול ליסוע אם מתחשק לך, אבל יש אלטרנטיבה.
לא, מדובר בגשרים מעל האוקינוס.
ואם במקרה יצאתי לנסיעה בלי מזומן בכיס? אתה תמיד מוזמן לשחות, זה בחינם.
יציאת חירום
לכל בניין באמריקה יש מדרגות חיצוניות בהן ניתן להימלט במקרה של שריפה.
טוב ויפה, אבל מה לגבי גנב שירצה להיכנס?
לשם כך הגביהו האמריקאים את הסולם שמוביל למדרגות לגובה של מטר וחצי (!!) מעל פני הקרקע.
גאונות צרופה, בחיי.
כסף קטן
באמריקה, תאמינו או לא, יש מכונות שלא מחזירות עודף. לא כי נגמר להן או משהו. עניין עקרוני כנראה.
אתם תוהים לעצמכם: לא יכול להיות, הרי האינטרס של בעל המכונה הוא למכור כמה שיותר, אף אחד לא ישלם 20 דולר לפחית, לא?
גם אני תהיתי.
לג׳ורג׳ וושינגטון פתרונים.
לא כולל מע״מ
אתה בא לחנות, ורואה תג מחיר של 4.95. מגניב, אתה מוציא שטר של חמישה דולר, ואז המוכר מבקש ממך עוד עשרה סנט. זה לא חלק מהמחיר. זה מיסים.
עכשיו, למה לעזאזל אכפת לי לאן הולך הכסף? אני רוצה לדעת כמה כסף אני צריך לשלם על המוצר. לא מעניין אותי כמה מזה הולך למיסים, כמה משכורת לעובדים שלך וכמה אתה מוציא על פרחים לאשתך כי שכחת את יום הנישואין.
רק תגידו כמה זה עולה. זה יותר מדי לבקש?
מיזוג אוויר
מרוב חוסר אמון במזג האוויר (ע״ע גשם פתאומי), האמריקאים מפעילים מזגן תמיד. לא משנה אם זה על חימום או קירור. יכול להיות בחוץ קור כלבים, והם יפעילו מזגן על קירור.
אבל אפשר להבין אותם. התחושה שאתה יודע מה תהיה הטמפרטורה בעוד רבע שעה נותנת לך יציבות לחיים. אז מה זה קצת עור ברווז לעומת היציבות הזו?
נון סופית
ביקשתי דלק בחמישה עשר דולר, להפתעתי קיבלתי מיכל מלא.
זה לא בגלל שהדלק באמריקה זול, אלא שמה לעשות, המתדלק לא שמע את הנון סופית, ובמקום פיפטין שם לי פיפטי.
למה קשה לשים הבדל נורמלי בין חמש עשרה לחמישים? זה מין קטע מצחיק כזה שאני וההומור הישראלי שלי לא מסוגלים להבין?
סטיבן
הוא הזוי, הוא באמריקה, ולא היה לי שום דבר טוב יותר לכתוב באות ס׳.
עשרים וארבע שעות
ידידינו הינקיז לא יודעים לקרוא שעון 24. זה מסובך להם מדי.
מישהו שאל אותי באמריקה מה השעה, הראיתי לו את השעון שעליו היה כתוב 21:45, הבנאדם אשכרה לא ידע מה השעה.
פקקים
מכירים גינות סחרוב בשמונה בבוקר? צומת רעננה בארבע אחר הצהריים?
חמודים אתם.
פה פקק זה פקק. אתה נכנס אליו כשאחיך הקטן מתחיל מסכם מסלול ויוצא ממנו בבר מצווה של הבן שלו.
מה שמצחיק זה שאמריקאים קוראים לפקקי תנועה ״טראפיק״. כאילו, בישראל לקחו את הביטוי ״פקק תנועה״ וקיצרו אותו לפקק, באמריקה החליטו להתמקד דווקא ב״תנועה״.
למה?
לא יודע. אבל לאמריקאים, כמו לטלפונים ניידים ולנשים יש היגיון פנימי שלעולם לא אצליח להבין.
צבעים של ביסלי
טוב, פה זה קטע שממש נעשה אך ורק בשביל לעצבן. תשפטו בעצמכם.
יש חנויות באמריקה שמייבאות ביסלי מארץ הקודש. עד כאן יופי.
אבל מה? לביסלי בצל יש עטיפה ירוקה, לביסלי פיצה עטיפה אדומה, לביסלי גריל קוראים ברביקיו וכן הלאה.
זה אותו ביסלי בדיוק, אבל חייבים להכניס כמה שינויים בעלילה.
סתם. בחיי, רק בשביל להציק.
קפה
יבשת שלמה, ואי אפשר למצוא פה כוס קפה נורמלית לרפואה.
ולא, ״קפה שחור חלש שסונן בפילטר והוסיפו לו מי חלב ממותקים״ זה לא קפה. ממש לא.
רמזור שמאלה
פה האמריקאים באמת הביאו אותה בהברקה, שהשם יתברך יעזור להם.
אין רמזורים שמאלה. רוצה לפנות שמאלה? תשתלב בתנועה.
עכשיו, אמריקאים חמודים שלי, בואו נעשה תרגיל בדמיון מודרך.
דמיינו לעצמכם עולם שבו אין פניות שמאלה. או ישר או ימינה.
עכשיו, בעולם הדמיוני הזה, האם היה צורך ברמזורים?
אין לי שאלות נוספות, כבודו.
אדוני, העד שלך לחקירה נגדית.
שקעים
השקעים באמריקה מרובעים. עד כאן לכאורה לגיטימי, הם שונים מאיתנו, אנחנו שונים מהם, כל אחד לפי מסורת אבותיו והכל יופי טופי.
אבל למה כשאני בארץ אני יכול למצוא בכל חנות נידחת בקצרין מתאם מתקע אמריקאי לשקע אירופאי, ומתאם הפוך לא מצאנו בכל אמריקה הגדולה.
למה? ככה. אמריקה, חביבי, אמריקה.
תור
תראו, אני לא מת על איך שתורים בארץ נראים. סבבה.
אבל פה תור זה עניין קדוש. כל כך קדוש שאנשים עומדים במרחק מטר וחצי אחד מהשני, כי אף אחד לא ידחף באמצע.
עכשיו תראו, אני לא בנאדם שנדחף בתור, ממש לא, אבל הלו, חבוב, כשאתה עומד בצד השני של הלובי אין לי שום דרך לנחש שאתה עומד בתור לקבלה.
תתקרב קצת לאיש לפניך, מה כבר יקרה.
בטח תגידו לי ״צריך לאפשר פרטיות לבנאדם שעומד לפניך בתור״. סבבה, לא אמרתי שתישען עליו, רק תתקרב טיפה.
וחוצמזה, מי ישמע כמה פרטיות צריך בשביל למסור את המידע שהמזגן בחדר 217 לא עובד.
יש עוד דברים רבים כהנה וכשמה, למשל הקטע הזה שאתה הולך לך בדשא ולפתע פוגש מצבה. בית קברות, נעים להכיר. או העניין המוזר הזה שאמריקאים מעדיפים פפסי על קוקה קולה, ולקולה הם קוראים סודה. יש גם את הקטע המטריד הזה שהחוק משתנה ממדינה למדינה בלי שום רמז מראש, ככה שאם בא לך לדעת אם מותר לך לדבר בטלפון תוך כדי נהיגה, אתה צריך קודם כל להפעיל GPS.
אבל מכיוון שבשפה העברית יש רק 22 אותיות, נאלצתי לצמצם את הרשימה.
נ.ב.
כמובן שבאמריקה יש גם דברים טובים, כן? אני לא רוצה להישמע כפוי טובה, אחרי הכל דוד סם אירח אותנו נפלא במשך חודשיים. (רשימה מהירה על קצה המזלג: המחירים הזולים, האחווה בין היהודים, מיץ תפוזים בכל ארוחת בוקר, תחנות ריענון בכל כביש ראשי ושי פוד כמובן). אבל את הדברים הטובים תגלו לבד, הפתעות חיוביות זה תמיד כיף. וחוצמזה, אני ציוני ופטריוט, ככה שהיה לי חשוב להוכיח שיש לנו ארץ נהדרת.
ולסיום:
