הטרמפיאדה: סיפורים על טרמפים שיגרמו לאצבע שלכם לנשור מתדהמה

ממשלת ישראל הודיעה אמש שבגלל הקורונה תוגבל הנסיעה ברכב לעד 3 אנשים שאינם בני אותה משפחה. אם האיחוד הלאומי היו בממשלה, זה בהחלט דבר שהיה מצדיק פרישה והליכה לבחירות: מה יהיה עם הטרמפים? גם ככה אנשים כבר לא עוצרים בגלל הקורונה, וגם בגלל שהקפיטליזם הקר כבש את המגזר הדתי, אבל לאסור על יותר מ-3? ואיך נעלה עכשיו על טרמפ בבגאז' מעפולה עד מטולה, עם עצירה למנחה במחלף אקראי? בושה.

אז לרגל עונת הטיולים, ולזכר הימים היפים, עברנו על קבוצת הפייסבוק הלוהטת של המגזר "כל הקושיות נכונות" וליקטנו עבורכם מגוון של סיפורי טרמפים הזויים, מטריפים, סיפורים על נסים גלויים, ועל אנשים שלקחו באופן מילולי ביותר את דברי חז"ל "גדול המעשה יותר מן העושה" ובטוחים שמותר להם הכול כשהם טרמפיסטים.

ניסים גלויים

אין יותר יהודי מאשר להגדיר נס כמקרה בו אתה מגיע ממקום למקום בצורה מהירה, ועוד בלי לשלם. הנה לדוגמה סיפורו של יוסף רוזנברג, שה' בכבודו ובעצמו דאג שהוא יספיק לאוכל:

"יצאתי מאילת בצהריים המוקדמים, המטרה: מפגש משפחתי בבית שמש. די מהר היה טרמפ לצומת הערבה, שם נתקעתי קצת אבל אז הגיע טרמפ לירושלים. בדרך לירושלים האוטו נכבה פעם אחת, רכב ליד עזר להם להניע עם כבלים והמשכנו, אבל במעלה אדומים הרכב שבק חיים. אמרתי יפה תודה ועליתי לתפוס טרמפים מהתחנה שם. היה כבר ערב והטרמפ שעצר לי עבר בגבעה הצרפתית (אז זה עוד היה טרמפיאדה בשלבי חייה האחרונים) אז רציתי לרדת שם, אבל היה פקק כל כך פסיכי שהחלטתי להמשיך איתו לתחנה המרכזית ולקחת משם מונית שירות. בדרך לתחנה המרכזית הוא זיהה חבר שלו ברכב ליד ופתח חלון כדי לדבר איתו "מה אחי, לאן אתה נוסע?" "בית שמש" "גדול, יש לי טרמפיסט בשבילך". הספקתי להגיע למפגש המשפחתי כשעוד היה אוכל"

או קחו לדוגמה את הסיפור של ידיד זולדן – סיפור שהיה יכול להיגמר בכלא ולהגיע לעלוני שיחת השבוע אבל נגמר בטרמפ עד אילת:

"אני חייל. שבועיים לפני שחרור. בעקבות הסכם עם המ"פ אני יוצא לטיול עם חברים 3 ימים באילת. הנהג של המ"פ מקפיץ אותי למפגש הבקעה, ואני הולך לשירותים להחליף מדים כדי לתפוס טרמפים. נכנס לשירותים, מחליף, יוצא מהתא רואה איש. לא חשדתי.
"חייל, למה החלפת מדים?"
"אני הולך לתפוס טרמפים ולא בא לי על מ.צ.".
"לאיפה אתה תופס טרמפים?"
 "אילת".
"בוא, אני אקח אותך""

כמובן שלפעמים אנחנו בוחרים שלא להתבונן בהשגחה הפרטית ולפספס נס:

"אני וחבר עומדים בצומת צמח בשעת לילה מאוחרת, תופסים טרמפים הביתה לכיוון ירושלים (היה לי משהו חשוב למחרת נראה לי). אומר החבר "אם מגיע טרמפ לאילת עכשיו, נוסעים?" אני: חחח בדוק.
2 דקות אחר כך עוצר לנו נהג לצומת אחרי! נשבע!
היינו נואשים והתקדמנו איתו. 2 דקות אחר כך עוצר לנו נהג משאית ומה הוא אומר? אילת!! ומוסיף: מוריד שם כמה דברים ואחרי כמה שעות חוזר לירושלים!!!
אבל אני כזה לוזר ונסעתי איתו רק עד צומת אלמוג (כי היה לי משהו חשוב למחרת לא זוכר אפילו מה) והחבר המשיך איתו לאילת, עשה קצת שנורקלים, וחזר איתו."

ניסים פחות גלויים

אבל לא הכל ניסים ויופי טופי. לפעמים בונה עולם מעמיד אותנו במבחן ושולח לנו טרמפיסט שישלוף מכונת גילוח ויתגלח. מזל שהוא שאל אם אפשר להוריד את הזה של השמש כדי להשתמש במראה, ולמען השוויון המגדרי, הינה גם הסיפור של רעות המבורגר:

"עליתי על טרמפ. דקה אחרי עלתה עוד מישהי. אחרי כמה שניות התחלתי לשמוע זמזומים. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, אבל לא.
הבחורה שאבה חלב על טרמפ"

גם אתם אוהבים יותר את העולם כשאתם שיכורים? מסתבר שחוץ מזה שלנהוג בהשפעת אלכוהול זה מסוכן, זה גם גורם לנהג להיות נדיב יותר ולהציע טרמפים לכל דורש. לדוגמה:

"סיפור על הנהג הכי גרוע שהיה לי – כשהייתי בתיכון למדתי באיתמר, ובהחלטה מפגרת כלשהי (שעשיתי שנתיים ברצף) החלטתי שבבוקר פורים אני נוסע להורים בקרית שמונה, בטרמפים כמובן
באופן טבעי אין הרבה טרמפים בפורים, אבל איכשהו הצלחתי להתקדם לעפולה. אני ועוד חבר עומדים בטרמפיאדה, ומקווים לטוב.
באיזשהו שלב עוצר לנו רנו קנגו עמוס בציוד לשיפוצים, ועם מושב אחד ליד הנהג. אבל פורים, ואני כבר 8 שעות בדרכים, והנהג אמור להגיע למירון ולהוריד אותי בקדרים, אז עולים
מפה לשם, הנהג היה שיכור לחלוטין, ומסתבר שהוא רב עם אשתו אז החליט לנסוע לרבינו במירון. בצומת גולני נעמדה מאחורינו ניידת, מה שמאד הלחיץ אותו, והוא החליט לנסוע למירון בדרך אחרת, וככה מצאתי את עצמי בפורים בערב בצומת מירון במקום קדרים, בלי שקל, ובלי שום סיכוי לתפוס טרמפ נורמלי"

כיף ממש: להרוויח גם טרמפ וגם קצת דברי תורה
פחות כיף: לגלות שזה דבר תורה של נוצרים, כמו בסיפור של קובי הנדלסמן:

"הימים ימי שהותי במקד"צ קשת. יום חמישי ואני חוזר בטרמפים מהגולן לירושלים. בצומת יהודיה עוצר לי רכב ובו 2 גברים באזור גיל ה-40 ולהיכן הם נוסעים? ירושלים! כן כן.. איזה טרמפ מדוגם מצומת יהודיה לירושלים, חשבתי שממש שיחק לי המזל.
לאחר כמה דקות של נסיעה האדם שיושב ליד הנהג מתחיל להתעניין בי, מהיכן באתי ומה אני עושה בחיים וכל הסמול טוק המעייף הזה. עניתי וזרמתי איתו בשיחה עד שהוא התחיל לשאול אותי שאלות על היהדות/נצרות/הברית החדשה ומה שביניהם.
התחלתי להרגיש לא בנוח עם השאלות אז עניתי ככה בקצרה כדי לרמוז שאני מעוניין לסיים את השיחה.
לאחר עוד כמה דקות, הבחור (שישב ליד הנהג) הגיש לי את הברית החדשה ליד ורצה שאקרא בה. סירבתי בנימוס אך הוא שוב הגיש לי את הספר ביותר תקיפות ואז גם אני הגבתי ביותר תקיפות. לאחר עוד איזה דקה – הנהג עצר את הרכב בפתאומיות בשולי הדרך (משהו כמו קילומטר לפני צומת הגשר הרומי בואכה בית שאן) ודרש ממני בעברית עם מבטא אמריקאי כבד לצאת מהרכב כי הוא לא מסיע אנשים שלא מאמינים באלוהים (יעני ישו). יצאתי מהרכב ולפני שטרקתי את הדלת צעקתי לעברם "הנצרות זה דת של שקר!!"
ואז הם נסעו.
אם זה היה סיפור חסידי טוב הייתי רושם עכשיו שמיד אחר כך זכיתי לטרמפ ישירות לירושלים, אבל זה לא קרה"

ויש כמובן גם סיפורים על טרמפים ברכב של חברא קדישא, או אם המצב עוד לא החמיר עד כדי כך – באמבולנס, ואפילו טרמפ עם מורה נהיגה שנותן קצת ללחוץ על הדוושות. ויש גם את הסיפור המשעשע הבא של אור אסולין, אולי החביב ביותר מבין צוות מוקצה:

"2 בלילה, אני עומד בצומת כביש 7 ותופס טרמפ לחץ. פז'ו 106, מי שזוכר, טסה על 180 כדי להספיק את הירוק ברמזור ואז עוצרת לי מיד אחרי הרמזור. הגיוני סך הכל.
איזה ברסלבר יוצא מהאוטו וצועק לי אחי בוא בוא יש מקום בשפע בוא אחי יש מקום בוא.
באתי.
רואה 6 ברסלברים בתוך הפז'ו. אומר אה לא משנה. אומרים לי בוא בוא יש מקום בשפע יש ניסים בוא. שואל לאן אתם מגיעים. אומרים לי מה זה משנה בוא יש מקום בשפע.
נכנס ושוכב על ארבעת הברסלברים שמאחור. ליטרלי שוכב עליהם.
באוטו רעש מטורף טראנסים. כולם צועקים. פתאום הנהג אומר ששש יש לי ד֫יבור וכולם אומרים ששש ששש יש לו ד֫יבור שקט יש לו ד֫יבור שקט.
ואז הנהג אומר אל תגיד לקב"ה כמה גדולות הצרות שלך תגיד לצרות שלך כמה גדול הקב"ה וכולם אומרים פשששש איזה דיבור איזה דיבור.
בצומת יד בנימין שזה 700 מטר מאיפה שהם אספו אותי הם עצרו את הרכב ואמרו לי זהו אנחנו נכנסים לישוב אחי ביי נסיעה טובה"

טרמפ עם סלבס

טוב, לכולנו בטח יצא פעם אחת להעלות את אליהו הנביא כטרמפיסט, אבל כמה עלו על טרמפ עם רמי פורטיס? כפיר גולן משוכנע שהוא כן. פורטיס, אגב, מכחיש בתוקף:

"פעם לקחתי טרמפ עם פורטיס (הוא הכחיש בתוקף שזה הוא). תפסתי אותו מתחנת הדלק בכביש 4 בואכה בני ברק והייתי צריך להגיע לגוש עציון (הוא אמר שהוא מגיע לירושלים). הימים – ימי ביקור אובמה בארץ עם מלא חסימות כבישים. שאלתי אותו אם הוא בטוח שהדרך פנויה – והוא אמר שהוויז מראה שכן. מה שלא ידענו- זה שהוויז מראה שפנוי בגלל שהציר ריק – אממה יש פשוט חסימה של ניידת משטרה מ-2 צירי הכביש… הוא קולט את זה- ומתחיל לקלל את האמאמא של הוויז. קיצר הוא תיכנן לחזור לתל אביב, אבל שאל אותי לאיפה אני צריך ואמרתי שאם יוכל לקרב אותי לבית שמש אתפוס משם טרמפים, קיצר הוא אמר שיקדם אותי- ומפה לשם לקח אותי עד בית שמש שבדרך אנחנו מדברים על מוזיקה (טען שהוא לא שומע בכלל) ימין/שמאל (אמר שהוא מצביע מרץ) ועל ה"שטחים". קיצר, הגענו לבית שמש ובאתי לרדת ולתפוס טרמפים- בלי לשאול אותי הוא מזמין מונית מגט טקסי, משלם לה 200 ש"ח באפלקציה ועוד מוסיף טיפ (!) וקיבלתי מונית ספיישל עד הבית…"

ואיך אפשר לכתוב על טרמפים בלי להזכיר את יאיר אגמון, יוצר "הטרמפיסטים"? תאיר נגר סיפרה שהיא עלתה איתו על טרמפ, ובאוזנינו לחשה שהוא אפילו ניסה למצוא לה שידוך:

"ההוא של הסדרה הטרמפיסטים…
הובכתי נורא וזה גם היה אחרי יממה מתישה מהפינוי של עמונה, אז ביקשתי לא להעלות את הפרק הזה, או לפחות לצנזר קטעים מביכים…"

מתחקיר מוקצה עולה שהפרק מעולם לא התפרסם.
אבל המנצחת הגדולה ללא ספק, היא תחיה מורג שעלתה על טרמפ עם זוכה טרייה של האירוויזיון אבל לא זיהתה אותה. אנחנו גם לא יודעים מי זו כי אנחנו לא שומעים שירת נשים, אף על פי שאולי יש להקל בלופר.

"זה הסיפור לנכדים שלי.
הקטע אבל שאני כולי דוסית תמימה בכלל לא זיהיתי אותה עד שהיא הסבירה לי שאני באוטו עם זוכה של האירוויזיון"

ויש עוד המון סיפורים בתגובות לפוסטים הללו: הטוב, הרע, וההזוי. כנסו כנסו.

והכי חשוב, אם אתם יוצאים לטיול בטרמפים, קחו איתכם מגבת.