הסרט שלא חיכינו: דיס־המלצה רותחת על "מורביוס"

רייכרט הלך לראות את מורביוס, החדש של סוני, ומספר על השינה הכי עמוקה שהייתה לו אי פעם (וגם על לא מעט בעיות מתסכלות)

מאז איירון מן 1, כשאנחנו שומעים על סרט חדש של מארוול אנחנו יודעים בגדול מה נקבל. עלילה מהונדסת היטב עם קצוות פתוחים ורפרורים לעולם הקולנועי הרחב של מארוול, שחקנים מהטופ, האפקטים הכי טובים שכסף יכול לקנות, במאים מעולים, קצת צחוק, קצת עצב, המון אקשן, ובגדול, הימור בטוח לערב נחמד בקולנוע.

קצת היסטוריה

ב־1992 נכנסה מארוול לבעיות פיננסיות קשות, שגרמו לה למכור את הזכויות על הדמויות הכי חשובות שלה לאולפנים שונים. סוני קנו את ספיידרמן, וונום ועוד כמה (ובתוכם מורביוס), פוקס המאה ה־20 לקחו את אקס־מן, ארבעת המופלאים ועוד כמה, ולמארוול נשארו דמויות מהליגה השנייה ומטה.

ב־2009 חברת דיסני רכשה את מארוול ופוקס, והחזירה לחיים – תחת פיקודו של קווין פייגי – את המותג עם שלל הדמויות, שהפכו ליקום ענקי של סרטים, שכל אחד מהם שובר קופות ענק.

אבל סוני לא החזירה את ספיידרמן למארוול, אלא נתנה לדיסני (תמורת סכומי כסף לא מבוטלים) להשתמש בדמות ביקום הקולנועי הזה. כעת, כשמארוול עוברים לשלב מולטי יקומי, יש מקום לכולם, והקהל יכול להיות מבסוט על קרוסאוברים בין סרטים, דמויות וכיוצא בזה.

נחזור רגע לסוני. הם גרועים. לסרטים שלהם אין את הניצוץ השובב של מארוול. אין את החדות של הכתיבה, הביצוע ועוד.

וכאן אנחנו מגיעים למורביוס.

מורביוס
באדיבות א.ד. מטלון ופורום פילם

* מכאן והלאה ספוילרים *

בקצרה

ד"ר מורביוס (ג'ארד לטו) חולה במחלת דם קשה. מדובר בגאון ברמת פרס נובל שהמציא דם סינטטי ומנסה למצוא תרופה למצבו ולמצב אנשים שכמותו באמצעות חיבור גנטי בין עטלפי־ערפד לבני אדם. הוא מנסה את התרופה על עצמו, והיא גורמת לו להפוך לערפד, עם כל החבילה: תשוקה לדם, כוחות על, יכולת לעוף, מהירות על, שמיעה והתמצאות אולטראסונית ותיקון כלל הבעיות שהיו לו בתור אדם רגיל.

חברו מילדות, מיילו (מאט סמית'), הסובל מאותה המחלה, מממן לו את כל המחקר, משיג את התרופה והופך לערפד גם כן. מורביוס, שמבין את הבעיה בלהיות ערפד ולשתות דם, מנסה לשכנע את חברו שיפסיק, והוא מצידו לא מעוניין. המשטרה מנסה להבין מה קורה, שניהם רבים וזה נגמר או משהו. די נרדמתי.

זהו אחד הסרטים הגרועים שראיתי בשנה האחרונה, וזה ממש עצוב.

המיתוג של מארוול מנסה לתת לנו את כל העושר שיש למארוול האמיתיים להציע, אבל אנחנו מקבלים מוצר נחות שלא היה עובר בתור פרק ב"באפי".

הבעיות

יש כל כך הרבה בעיות בסרט, אז תחזיקו חזק.

הרעיון במדיום הוויזואלי העונה לשם "קולנוע" הוא הרעיון שאני לא צריך להסביר את הכל. אפשר להראות ולסמוך על הקהל שיבין. אף אחד לא אוהב האכלה בכפית, אפילו תינוקות יורקים.

האקספוזיציות הארוכות שבהן מספרים לנו כל דבר, כל נושא, כל חלק חשוב בעלילה, במקום להראות לנו, הן אחת הבעיות המרכזיות של הסרט. רוצים להסביר לנו? תראו. אל תתנו לשני אנשים לחפור.

ומהצד השני בדיוק של אותה הסקאלה, החליטו התסריטאים להמציא כל מיני מצבים שאנחנו הקהל פשוט נקבל אותם כמות שהם, מבלי הסבר הגיוני או יותר גרוע, שינוי אינהרנטי במה שאנחנו יודעים ומכירים.

מורביוס
באדיבות א.ד. מטלון ופורום פילם

לדוגמה, מחלת הדם שיש למורביוס וחברו מעולם לא הוסברה. אנחנו לא סתומים. אנחנו מכירים מחלות דם, מחלות אוטואימוניות וכאלה. למה אנחנו אמורים להבין לבד מה יש לו? למה החולים במחלה הזו לא מצליחים ללכת ללא עזרת הקביים? למה הם צריכים החלפת דם כל כמה שעות?

עוד דוגמה, אנחנו אמורים כאילו לדעת מה זה ערפד. אבל פתאום אין בעיה עם אור שמש, מים קדושים וכו'. סבבה. אבל למה הוא עף? מה נותן לו את הכוחות לעוף? קצת דם של ערפדים?

ועוד עניין. את הכוחות שלו הוא קיבל מעטלפי ערפד. יש דבר כזה, אבל הם לא יאכלו אדם שלם סתם ככה. אלו עטלפים ביישנים, שבמקסימום מתלבשים על פצע של חיה פצועה וקצת מלקקים דם. זה לא מידע כללי ידוע מחד, אבל כששומעים על כך בסרט זה נשמע לא נכון.

עוד שאלות: איך החבר של מורביוס הפך להיות עשיר כל כך, שהוא יכול לממן פרויקט כזה מטורף? 

ועוד. דרייב של דמויות מגיע בדרך כלל מטראומות שיושבות בתת מודע, תסביכים אדיפליים, תסביכי אב ועוד. המטפל של מיילו מגיל צעיר, המשוחק על ידי ג'ראד האריס (המדען הטוב מ''צ'רנוביל'', ונמצא בסרט שהוא עשר רמות מתחתיו), כאילו שימש לו דמות אב. לא שאנחנו ממש רואים את זה (ע"ע אקספוזיציות ארוכות) אבל הוא אומר את זה, אז זה בסדר, ואז הוא מתעצבן עליו שהוא בכלל לא עזר לו.       

ג'ראד לטו בתור מורביוס מנסה לתת תצוגה כלשהי עם התסריט הדל, אבל הכל מגוחך (הופ, זוכה בפרס נובל ודוחה אותו), נלעג (הוא עף. למה? ככה), צפוי, ללא טוויסט, ללא עניין, לא ברור, לא מפתיע, לא מחדש ובעיקר – ממש לא מארוול.

יש סרטים שאתה בא לנקות את הראש. לא לחשוב, לא להתעמק, לא לזכור מיד כשאתה יוצא מהקולנוע. זה לא הסרט הזה. למורביוס אתה בא כדי לישון טוב.

ומשהו אחרון:

בטריילר אנחנו נחשפים לדמות "הנשר" של מיקל קיטון מ"ספיידרמן: השיבה הביתה", כאילו מדובר באיזו דמות מרכזית. הוא מבליח לדקה בסרט בשביל לנסות לבנות איזשהו יקום קולנועי של סוני מהדמויות שהם מחזיקים אצלם. גועל נפש.

#סולם_רייכרט

הטוב: כיסא נוח לשינה ביס פלאנט.

הרע: לנסות למכור לנו מוצר נחות.

המכוער: לצפות שנמחא כפיים.

#סולם_מוקצה

שפה: סבבה

צניעות: סבבה

אלימות: ככה

דייט: יש בגן סאקר אחלה ספסל. שבו שם.