עגלה ערופה? נשמע כמו חומר טוב להצגה ב"הבימה"

כבר כשראיתי את הפרסום הראשון להצגה "חלילה" ידעתי שאני הולכת, ושאני הולכת ליהנות. הפעם השנייה שקניתי כרטיס מוכיחה שצדקתי. לכו לפני שייגמר

לא הרבה אנשים הולכים לראות הצגות בימינו, ימי הנטפליקס והטלוויזיה. כשאומרים לכם "הצגה", על מה אתם חושבים? שייקספיר? חנה רובינא? משכנתא על כרטיס וחליפה מחויטת?

תשכחו את כל מה שאתם יודעים, כי ההצגה שאני הולכת להמליץ עליה היא כמעט בדיוק לגמרי ההפך. יש בה במה ושחקנים, כן, אבל אפילו על זה אי אפשר לסמוך. תכירו את "חלילה" – מחזמר מוטרף שלוקח את הוודאות ומערבב אותה חזק.

חלילה
שלושת הפרשנים המפוקפקים של חלילה מחכים לעדכון בנוגע לפרשיית הרצח | צילום: יעל אילן, באדיבות התיאוטרון

חלילה היא עיר רגועה שבה לכל שאלה יש תשובה. יושבת ראש המועצה היא הד"ר־רבנית אילנה מכלוף ביטון אבו־רובינשטיין, וכמו שאפשר להבין מהשם שלה – היא מייצגת בכבוד את כל קבוצות המיעוט בחלילה. היא שולטת בעיר שלה בעוצמה וברגישות, מחלקת תשובות ומפזרת ודאות, עד שבבת אחת הכל מסתבך – אדם נרצח ליד העיר, ולאף אחד אין מושג מי הרוצח. גם לא לד"ר־רבנית אילנה.

מיקי מוצאת את עצמה באמצע כל זה בלי שהתכוונה בכלל. היא שחקנית, אמא טרייה, הגיעה לאודישן בתיאטרון ומצאה את עצמה מואשמת ברצח. היא מנסה לצעוק את האמת שלה ונתקלת במחסומי אדישות מכיוונם של שאר השחקנים, שמבחינתם היא זרה שצצה בעיר בדיוק באמצע סערת הרצח שמטריפה אותם. מיקי נאבקת, עד שבאיזשהו שלב נראה שגם היא עצמה משתכנעת. איכשהו היא מצליחה לגרום למלחמה של חלילה מול העיר השכנה, "לכאורה", וכשהכל מסתבך הפתרון פתאום נראה פשוט כל כך.

חלילה
אף אחד לא יודע כלום | צילום: יעל אילן, באדיבות התיאוטרון

עכשיו נעצור. אני לא אגלה לכם את הסוף, והאמת היא שאני גם לא לגמרי זוכרת מה קורה בסוף. הסוף – כמו העלילה – לא כל כך חשובים כאן. התאהבתי בהצגה הזו בגלל השיגעון שלה, בגלל התעוזה שלה לפרוץ את גבולות הבמה־שחקנים־קהל, בגלל התובנה העמוקה שעליה היא יושבת: מותר לא לדעת. מותר ללכת לאיבוד, לנחש, להתבלבל קצת. לא לכל שאלה יש תשובה, ולא לכל נרצח יש רוצח. את השיעור הזה לומדת אילנה, יושבת ראש המועצה, ואיתה גם הקהל.

חלילה
צילום: יעל אילן, באדיבות התיאוטרון

עוד סיבות שהפכו את ההצגה הזו לאחת האהובות עליי הן התחכום הגאוני שממש נוזל מכל דבר בה, החל מהדמויות המטורפות (מתעקשים על דוגמאות? קחו למשל את מחבר רב המכר "הקיצר של התכל'ס של תולדות האנושות", הפרופסור תובל מח דמארי, ולצידו הקואצ'ר הראשי של העיר, סיגל, שהצליח בחיים למרות שיש לו שם של בת), דרך משחקי המילים (מוצא? אין מקום כזה. את ממציאה. אין מוצא) ועד התובנות הקטנות והמדויקות ("אני בחיים לא אצא איתו לדייט. יותר מזה, אני כבר יצאתי איתו לדייט"). קסם של דבר.

אה, וכמובן העובדה שכל הדבר הזה מבוסס על פרשייה שולית בתנ"ך, עגלה ערופה. איפה תמצאו עוד דבר כזה?

 

מי?

יונתן בלומנפלד הוא הכותב, הבמאי, המלחין, והאדם הכי מוכשר שאני מכירה. לא מכירה אישית ברמה של לקבל אחוזים אז סמכו על האובייקטיביות.

נתנאלה תירוש היא המנהלת האומנותית של אנסמבל התיאוטרון, תיאטרון ירושלמי שהוקם בעקבות חזון של הרב מנחם פרומן ומחבר בין המקורות היהודיים לבין הבמה.

עוד מוכשרים ומוכשרות:

ייעוץ אומנותי: אודי בן משה
דרמטורגיה: שלומית כהן סקלי
ליווי תוכן: יוסי פרומן
עיצוב במה ותלבושות: יערה צדוק
עיצוב תנועה: טל קון
עיצוב תאורה: אסי גוטסמן
שחקנים: אביה ברוש, אריאל כהן סקלי, בצלאל בורוכוב, נועם בוקובזה / אילון פרבר, נתנאלה תירוש

מתי? איפה?

כרגע יש שני תאריכים:

28.3, כ"ה אדר ב' | תיאטרון הבימה, תל אביב
30.3, כ"ז אדר ב' | בית מזי"א, ירושלים

כמה?

80 ₪ בבית מזי"א, 90 ₪ בהבימה

ללכת?

כן. על מה אנחנו שעה מדברים פה.

הנה כרטיסים: 28.3 בהבימה, 30.3 בבית מזי"א

חלילה
צילום: יעל אילן, באדיבות התיאוטרון