מטריקס החדש

לקחו קלאסיקה מהממת ודפקו אותה: המטריקס החדש מאכזב ובגדול

שמונה עשרה שנה מאז סיום הטרילוגיה המקורית, ניאו וטריניטי חוזרים לסרט הרביעי בסדרת המטריקס, בסרט מאכזב שהוא בעיקר הלל לתרבות ה-Woke | אור רייכרט בדיס־ המלצה חריפה ביותר

אני לא זוכר מתי יצאתי מסרט כל כך כועס, כל כך עצוב, כל כך מובך. ב־1999 הייתי בן 16. העולם שלי התהפך פעמיים. יצאתי מהקרנת הסרט מטריקס, שהלכתי לראות עם ישי, ולקח לנו זמן לעכל את החוויה. שני מוחות שטרם סיימו את התפתחותם עשו סלטות בתוך הראש. "האם העולם שלנו אמיתי?", "מי שולט בנו?", "מה לעשות אם הכל זה בעצם תוכנת מחשב?". הסרט היה פורץ דרך, הן בחשיבה, הן בארט, הן בצילום, הן בשילוב כל הנ"ל עם המון אקשן ואלימות. לאחריו הגיעו עוד שני סרטים, שמצצו את כספנו עד תום, אבל הם לא היו הדבר הכי גרוע בעולם. מטאפורות על הא ועל דא, אבל בגדול, סרטים נסבלים־מינוס.

קפיצה ל־2021

האחים וצ'אובסקי עברו מהפך מגדרי לאחיות וצ'אובסקי, ואחרי לחצים כבדים מצד הסטודיו הפיקו סרט רביעי בשם מטריקס: התחייה (The Matrix Resurrections). הבימוי הופקד בידי לנה וצ'אובסקי, בזמן שהחצי השני של הצמד מתעסק בדברים אחרים.

את התסריט כתבו לנה וצ'אובסקי, דייוויד מיטשל ואלכסנדר המון.

ניאו וטריניטי במטריקס: התחייה
התמונה באדיבות WARNER BROS

בצפייה בסרט קשה להימלט מהתחושה שיש כאן החלטה מודעת של לנה על שני דברים:
1. סגירת חשבון עם אלו שלחצו לעשות את הסרט הרביעי.
2. בעקבות 1, להפוך את הסרט לפמפלט תעמולה נחות של הפרוגרסיבים. אין שנייה בסרט הזה שלא מנסים לדחוף לך את המסרים המטורללים של השמאל הגלובלי. כל משפט, כל תנועה, כל תלבושת, כל שחקן, כל צילום, בא לשרת את המסר. זו הרצאה של שעתיים וחצי על העליונות המוסרית הפרוגרסיבית־ליברלית־שמאלנית על הנחיתות הברורה של השמרנות־קפיטליזם־לאומיות. כל שחקן מדקלם בעליבות חינוכית את האג'נדה המטורללת, שהנרטיב הרגשי חזק יותר מעובדות. שאני מה שאני מרגיש שאני. שהרעים הם כל מי שמנסים להשתיק אותך, וכל העולם שלא רוצה לחזור למטריקס הוא עבד מרצון עם תודעה כוזבת שרק מעוניין בחיים הנורמליים שיש לו בתוך תוכנת המטריקס, ואיך יכול להיות בכלל שאנשים רגילים מעדיפים לא להתעורר (WOKE) ולהבין את העולם שלנו, כפי שהיוצרים מבינים אותו.

להלן תקציר הסרט, ואני הולך לספיילר את כל הסרט, אני ממליץ לכם לקרוא כי אין סיכוי בעולם שתלכו לראות את הדבר הזה:

המטריקס עבר שדרוג תוכנה, אבל השאיר את ניאו (עכשיו מעצב משחק בחברת משחקי און־ליין בשם "מטריקס") וטריניטי (אשת משפחה נשואה בשם טיפאני) בתוכה, תוך שהוא מוחק את רוב העבר. ניל פטריק האריס, במשחק מזעזע, מגלם את "האנליסט" שתכנן מחדש את המטריקס, כך שניאו וטריניטי יהיו מספיק קרובים אבל לא יכירו זה את זו, וכך תיווצר יותר אנרגיה למכונות ששולטות במטריקס. הוא משמש כפסיכולוג לניאו, שנמצא על סף התמוטטות נפשית, כשהעבר רודף אותו בצורת חלומות או הזיות, והאנליסט דוחף לו כמויות של הכדור הכחול. חבורת אנשים שנמצאים בעולם האמיתי וגרים בתוך אוטופיה מוצאים אותו ומוציאים אותו מהמטריקס, והוא הולך להציל את טריניטי. הוא מצליח, כולם מבסוטים ואני מקווה שלא יהיה עוד סרט. 

מטריקס התחייה
התמונה באדיבות WARNER BROS

זהות מגדרית, בינריות מגדרית, העצמת האישה ופמיניזם רדיקלי, עולם אוטופי הנשלט על ידי אישה שחורה, שיתוף פעולה עם מכונות של המטריקס כדי להתנגד לפטריארכיה המטריקסית, שוויון קיצוני, אמת פלואידית, כל הקאנון של "אימג'ן", מלחמות זה רע, דת זה רע, הממשלה שמשתיקה את המסר. אין אף טרלול פרוגרסיבי שלא מופיע בסרט. והכל במונולוגים ודיאלוגים מופרכים, יוקדי צדקנות, מתישים, מפרכים, בלי טיפת סאבטקסט.

כל קו העלילה של טרילוגיית המשחקים של חברת המטריקס בא כדי לשרת את לאנה בביקורת הצדקנית נגד האילוץ של האולפנים לעשות את הסרט החדש, תוך בכייה, דרך המונולוגים המשמימים של השחקנים על כמה היצירה הזו גרועה, וכמה לחץ היה, וכמה אף אחד לא מבין את הטרילוגיה, וכמה הכל רק בשביל כסף. אין טיפה של רמזים. הכל על השולחן, תוך שרוב הסרט הם צופים בסרטים הישנים, ומסבירים לנו בהקבלה לסרט שאנחנו צופים בו כמה הכל דומה ולא דומה.

 

מטריקס: התחייה
התמונה באדיבות WARNER BROS

מעולם לא הרגשתי כל כך מנוצל, עצוב, כועס ועצבני. לקחו קלאסיקה מהממת, פורצת דרך לזמנה, ודפקו אותה מכל הכיוונים עם ניסיון לחינוך מחדש של קהל הצופים וסגירת חשבונות עם ההפקה.

זה סרט פח זבל, שדורס ודורך ויורק על הטרילוגיה הקודמת, על הנוסטלגיה של אלו שנוצרים את האושר שהיה המטריקס הראשון, רק כדי להעביר את המסר של המטורללים.

אם לא היו משקרים לנו בצורה גסה בטריילרים, לגרום לנו לחשוב שמדובר בסרט אולי נורמלי, בחיים שלי לא הייתי משקיע שעתיים וחצי בזבל הזה.

#סולם_רייכרט

הטוב: אין

הרע: הכל

המכוער: קיאנו ריבס מנסה ללכת מכות בגיל 57

#סולם_מוקצה

שפה: מעט קללות

צניעות: סבבה

אלימות: אלימות גרפית

דייט: לכו לספיידרמן