המדריך לזיהוי דתל"שים

דתל"שים, יש לנו חדשות בשבילכם: אנחנו מזהים אתכם. יש כמה סימנים שיישארו אתכם לכל החיים, לא משנה כמה תנסו להסתיר. קבלו את המדריך המלא לזיהוי דתל"שים

אז החלטתם שאתם והדת כבר לא. זו יכולה להיות החלטה של רגע או תהליך של שנים – אבל בסופו של דבר האסימון נפל ואמרתם לעצמכם "זהו, אני דתל"ש". אגב, גם ראשי התיבות של 'דתיה לשעבר' הם 'דתל"ש'. תבדקו אותנו.

הכנסתם את הכיפה למגירה, קניתן ג'ינס בזארה, הדלקתם את האור בשבת, פגע בכם ברק, אמרתם לו "אדוני ראש הממשלה לשעבר, פגעת בי מאוד ושלא תחשוב שלא זיהיתי אותך עם החמצוואר עם הפנים", עברתם לתל אביב, חלפו כמה שנים ואתם בטוחים שזהו. אתם חילונים למהדרין.

אף אחד לא שוכח את הפעם הראשונה | תמונה: giphy

אז יש לנו חדשות בשבילכם: אנחנו מזהים אתכם. אם שרצתם פעם בחדר מדריכים או יצאתם למסע סוכות, אם למדתם באולפנה או במכינה – יש כמה סימנים שיישארו אתכם לכל החיים, לא משנה כמה תנסו להסתיר. קבלו את המדריך המלא לזיהוי דתל"שים.

שלהבתיה במברגר

הדבר הראשון והבולט ביותר הוא כמובן השם שלכם, אבל את שמות הדתל"שים אפשר לחלק לכמה קטגוריות. המקרה הקשה מכולם הוא הורים שהחליטו להעניק לילדם מתנה שלא תאפשר לכם לחזור בשאלה לעולם ויצרו את אלקנה, עשהאל או תהלליה. אותם נזהה כמובן בשניות.

הקטגוריה השניה היא השמות התנ"כיים. פה זה נעשה קצת יותר קשה וכדי לזהות שמדובר בדתל"ש יתכן שתצטרכו לחשוב קצת מחוץ לקופסה. לקולגה בן ה25 שלכם קוראים ספי? סיכוי גבוה שהוא בכלל יוסף חיים. מולי מהמילואים הוא כנראה שמואל (על שם סבא רבא) ואם עשית סוויפ ימינה לבחורה בשם רחלי – ברכותינו. סיכוי גבוה שאתה עומד לצאת עם בוגרת כפר פינס.

אז הודיה את אומרת? | מתוך "סרוגים", צילום מסך יוטיוב

הקטגוריה האחרונה והטריקית מכולם היא השמות המודרניים. כן, גם כאן ניתן לזהות סימנים מחשידים, שבצירוף גורמים נוספים יובילו לאבחון חד משמעי. אז אם פגשתם את איתן, אביחי, דביר או אריאל הבן, שירה מיכל אפרת ורעות – תפקחו עיניים טוב טוב. יש מצב שעליתם עליהם.

סוף מסלול מסייעת

מה, לא כולם הולכים עם שורש? | מתוך הקליפ "סנדלים", צילום מסך יוטיוב

הסימן הבא הוא הביגוד. אצל בנות זה יהיה קשה יותר. אם היא בעסק כבר יותר משנה – סביר שהיא החליפה את רוב המלתחה. אצל בנים לעומת זאת העסק הרבה יותר קל: נתקלתם בבחור שנועל נעלי בלנדסטון או סנדלי שורש? שאלו אותו מאיזה קיבוץ הוא. אם הוא אומר "אני לא קיבוצניק" – הוא דתל"ש. אגב – אם הוא נועל שורש בחורף או בלנדסטון בקיץ – אין צורך לשאול. האיש למד בעצמונה.

גם פליז, חולצת סוף מסלול ברשות הרבים (לגיטימי גם למדריכי טיולים עד גיל 23, אבל אם הוא יותר מבוגר – הוא דתל"ש בדוק) ומכנסי דגמ"ח הם מדד מצויין. יש כיסים בברכיים והוא לא שיפוצניק? הוא דתל"ש.

להבדיל

חמודי, יש עליך קצת גרסא דינקותא? | תמונה: giphy

עברנו את האובייס: השמות והבגדים. אבל גם אם קוראים לך עמית ברוש ויש לך חוש אופנתי בסיסי – עדיין נוכל לאתר אותך ולשאול אותך באיזה שבט אתה. השלב הבא הוא זיהוי תבניות דוסיות בדיבור. במקרים קיצוניים תוכלו לשמוע אישה חילונית למראה אומרת "למאי נפקא מינה", אבל יש גם סימנים קטנים יותר שיכולים להצביע על רקע דתי, למשל התייחסות לשישי בערב כ"ערב שבת", או לשבת כ"שבת" (ולא "יום שבת", כמו אחינו החילונים). אגב – ביום הכיפורים זה הפוך. חילונים אומרים "כיפור" ודתיים "יום כיפור". "שביעי של פסח"? דתל"ש. חילונים מבית אומרים "חג שני" או "פסח ב'".

הלאה. יש ביטויים ארמיים שרק דתיים ודתל"שים אומרים כמו "מסתמא", אבל יש ביטויים כמו "להבדיל" או "בין הזמנים" שחילונים יגידו במלרע ודתל"שים יגידו בהגיה ישיבתית מלעילית. זה המקום להזכיר שיש גם ביטויים שקשורים לדת אבל רק חילונים אומרים, כמו "תלמוד" או "כלפי שמיא". אם נתקלתם בביטוי כזה – מדובר בסתם חילוני משכיל. תעזבו אותו בשקט.

אבל המוכר אמר

כששוב קמת כשהמרצה נכנס לאולם | תמונה: giphy

התסמין הבא מאפיין את הפצועים קשה, אלו שהורידו את הכיפה בגיל מאוחר אחרי כמה שנים טובות בישיבה. כבר יצא לנו לראות אנשים שקמו כשהבוס נכנס לחדר הישיבות (ואז התישבו במהירות וקיוו שאף אחד לא ראה) וכאלה שדיברו בגוף שלישי לבעלי תפקידים, מהמרצה במכללה ועד לנהג האוטובוס ("אבל המוכר אמר שטילון זה 12 ש"ח" "איזה מוכר אחי אני היחיד פה").

אבל התופעה הנפוצה ביותר היא הזזת השפתיים. מי שהתרגל מגיל אפס לברך לפני שהוא אוכל יתקשה מאוד להפטר מההרגל להזיז את השפתיים למשך שתי שניות לפני שנותנים ביס. חושדים שמוריה מהמשרד דתל"שית? שימו עליה עין במטבחון. אם היא ממלמלת משהו לפני השלוק של הקפה – מדובר בבוגרת גאה של המדרשה בשבות רחל.

שקלא וטריא

הלו תרגיעו זה לא שבח"ר פה | תמונה: giphy

האם יש דבר כזה "אופי של דתיים"? ובכן, זה מסובך. יש צורות התנהגות שעשויות לאפיין את בוגרי החינוך הדתי. זה לא לגמרי מובהק, אבל כשהן מצטרפות לסימנים נוספים הן עשויות בהחלט לחזק את ההשערה שמדובר בדתל"ש. הראשונה כמובן היא הנטיה להתווכח עם כל אחד, כל הזמן. היא מאפיינת בעיקר את יוצאי בית המדרש שהתרגלו שאין הבדל בין חברותא לראש ישיבה בן 80 – בכולם אפשר להטיח טענות רציונליות, לנעוץ שיניים כמו אמסטף ולא לוותר עד שהם לא מודים שצדקת. עם סמנכ"ל הפיתוח שלכם זה יעבוד פחות, ראו הוזהרתם.

התנהגויות נוספות שאפשר למנות הן נטיה לאידיאליזם (בדרך כלל ימינה) וחיבה לא מוסברת למשחקי מילים. מסתבר שגם זה קטע של דתיים, אז אם שאלתם את סמנכ"ל הפיתוח האם הוא גם בא לישיבה והוא ענה "לא, אני פלפל" – סיכוי גבוה שגם הוא בוגר נחלים וכרם ביבנה. אולי זו הסיבה שהוא התווכח אתכם כאילו אתם בחבורה בשב שמעתתא.