לתת את הצל למי שצריך, לענות אמן בקול ולא להאריך יותר מדי. מנייני החצרות כאן כדי להישאר, ומישהו צריך לעשות סדר. אברהם אליצור עם שנים עשר הדיברות למנייני החצרות

החיים בתקופת הקורונה זה כמו לתפוס טרמפים: בהתחלה אתה לא עולה על טרמפ גרוע שמקדם אותך רק קצת, ואז אחרי חצי שעה אתה אומר "פחחח עכשיו כבר בטוח לא שווה לי לעלות על טרמפ רק עד שם" וככה אתה מחכה שעתיים וחצי ובסוף עולה על טרמפ גרוע, כי מי בכלל מעלה טרמפיסטים בקורונה. בקיצור, כל פעם שמישהו חושב לנסח כללים למנייני חצרות הוא אומר לעצמו "יאללה עוד שניה כבר חוזרים לבית כנסת, אז למה" ואז נשארים ככה עוד חודשיים, ואז עוד חודשיים, ואז אברהם אליצור מגיע ואומר: חאלס, הגיע הזמן לדבר על זה. אז הנה כמה כללים ותובנות על מנייני חצרות בקורונה. להדפיס ולתלות על הקיר של החצר:

י"ב הדברות למנייני החצרות

א. אם אתם בני משפחה (שגרים בבית אחד – אחים, אב ובן וכו'), אתם צריכים לעשות בדיוק הפוך מכולם, כלומר להשתדל להיות כמה שיותר קרובים אחד לשני. אם אחד יהיה בצד הזה ואחד בצד ההוא, הכפלתם את הצורך לשמור שני מטר. ואם ינון מגל מתפלל איתכם במניין, זה בכלל יגדיל את השטח.

צילום: שניר לוי

ב. אני לגמרי בעד אנשים שמאריכים בתפילה. אבל כשהמניין קטן, תשתדלו לא לשכוח את עצמכם. אם יש 12-13 אנשים, כל אחד שמאריך במיוחד, יכול לעכב את כל השאר עם המשך התפילה. נסו להעריך מה אורך התפילה הממוצע בעיתות שגרה, ולהתכוונן לשם.
(בפרט כשאתם מאחרים – כרגע אין לכם פריבילגיה להתפלל בנחת את כל פסוקי דזמרה. תשתדלו לקצר איפה שאפשר, כדי שלכולם תהיה תפילה בציבור.)

החזן מחכה ואתם עושים טרחא דציבורא. אילוסטרציה | תמונה: giphy.com

ג. אם אתם יודעים את הקריאה בתורה ברמה בסיסית כלשהי – תעברו עליה לפני התפילה, ותוודאו שאתם יכולים לקרוא אותה. לא מופרך שאף אחד אחר לא ידע.

ד. זה לא הזמן לסרב להיות חזנים. בטח במניין מצומצם – יאללה, אם אין לכם סיבה טובה שלא לגשת, תקלו על השניים-שלושה מתנדבים הקבועים, ותסכימו כשמבקשים מכם לעלות. מותר גם להיות גבאים אם צריך, ובאופן כללי – להגדיל ראש ולקחת אחריות. אף אחד לא יעשה את זה במקומכם.
(הערה קטנה בעניין הזה: ההבדל המשמעותי בין חזן "בסדר" לחזן טוב, הוא הניסיון. אם אתה יודע ברמה סבירה את המנגינה של תפילות שבת, מניינים קטנים הם זמן מעולה להשתפשף, עד שנחזור אינשאללה למניינים גדולים כבר תהיה חזן מנוסה ומצוין)

מה, אני? חזן? חח ממש לא. | תמונה: giphy.com

ה. במנייני רחוב לעתים קרובות נוצרת קהילה של אנשים שמתפללים בנוסחים שונים, וכל חזן מתפלל בנוסח שלו. בעיני זה מבורך, רק שהחזן צריך לשים לב שכולם יודעים איפה הוא, בפרט במקומות שיש בהם פערים בין הנוסחים.

ו. עוד בעניין חזנים – כמובן שצריך להיות קשובים לציבור, ולהתאים את עצמכם לקצב ולסגנון. אבל באופן כללי, אם אתם מסוגלים להתפלל כאילו אתם בבית כנסת מלא, ולא על איזה דשא עם 15 אנשים ששניים מהם בכלל בחלון כי הם בקבוצת סיכון – תעשו את זה, כולל שירים והכול. תנו לכולנו תחושה שאנחנו מתפללים כרגיל כמה שאפשר.

ז. לענות בקול – תמיד טוב, בטח בחוץ ובטח במניין מצומצם. החזן גם ככה פחות מרגיש בנוח על הדשא או באיזה מגרש, מאשר כשהוא בבית הכנסת מול העמוד. תנו לו תחושה שיש ציבור איתו, שירו בקול ותענו "אמן".
(שני הסעיפים ו-ז נכונים כמובן בעיקר ביישובים ובשאר מקומות שבהם זה מתאפשר. במקומות שיש שכנים שדעתם פחות נוחה מהעניין, צריך להתחשב גם בהם. כמובן שמילות המפתח הן שיקול דעת.)

כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו קורעים לו גזר דינו | תמונה: giphy.com

ח. אם אתם מהמארגנים של המניין, שימו לב שהוא לא נמצא בשום מיקום אסטרטגי – כמה שפחות חוסם מעבר של עוברי אורח, ו(מסתבר שצריך לציין את זה -) כמה שיותר רחוק מהשביל למקווה.

ט. כיוונים – סביר מאוד להניח שהמרחב שבו אתם נמצאים לא מכוון בדיוק כנגד ירושלים. כלומר, אם אתם רוצים להתפלל לכיוון המדויק, אל תתלבטו בין הקיר שמולכם לקיר שמימינכם; במקום זאת נסו להתעלם לגמרי מהקירות מסביב, ולנסות לחשב לפי רוחות השמים, או להבין איך מכוון בית הכנסת הסמוך. אומרים שיש גם אפליקציות שעושות את העבודה.

מקווים שאף שכן לא מציץ לכהנים | צילום: הלל מאיר

י. מצאתם צל וכיסא? מצוין. אבל שימו לב, אולי יגיע מישהו שצריך אותם יותר מכם. כדאי להיות ראש גדול גם בהקשר הזה.

י"א. לכוון להיות שלוחי ציבור לאלו שאין להם מנין זמין – מבודדים, חולים, אנשים שלא היו באים לתפילה גם לפני הקורונה וכו'

י"ב. אם אתה שרים או עונים בקול, תשמרו על יותר משני מטר (וכמובן עם מסכה). אגב, שווה לחשוב על שימור של הכלל הזה גם לאחרי הקורונה.

שמרו בבקשה על כל הכללים. עשינו עסק? | תמונה: giphy.com

יש שיאמרו שאם נקפיד על כל הכללים האלו, אולי נזכה לחזור מהר יותר אל בתי הכנסת, אבל אז כאמור הכללים האלו מיותרים. בינתיים כמו שזה נראה יש לנו עוד קצת זמן במנייני החצרות, ויש כאלו שכבר התאהבו בקונספט. עכשיו רק צריך שיהיו לנו שתי חצרות ליד הבית: אחת שבה אנחנו מתפללים, ואחת שכף רגלינו לעולם לא תדרוך בה.
אה, ועוד כלל אחרון. לפעמים מגיעים אנשים פחות אדוקים למניין החצר שלכם. למה לא להיות אדיבים? שימו סלסלה עם מסכות חד פעמיות בכניסה, וככה כולם ירגישו בנוח להגיע.


תודה לאלעד הלר, צוד בדיחי, תהילה שדיאל, בנימין אפלבאום, יצחק קרומביין ואיתן ברקוביץ'.
צילום תמונת הנושא: הלל מאיר

68
מוקצה | פחות
פחות
7

מה רצית לומר?