אם אתם עולים פעם ביום (או בשבוע, לא שופטים) לברך את עמו ישראל באהבה – לרֹעי ועדי שלום-כץ יש משהו להגיד לכם: הגרביים הלבנים שלכם כבר לא במודה, בערך כמו שלא במודה להגיד "במודה". ויש להם גם פתרון בשבילכם. הכירו את "גרבי כהן".

רֹעי (עם חולם מעצבן) שלום תמיד אהב גרביים צבעוניים ויפים. כשהוא פגש בגיל 20 את עדי כץ הוא שמח לגלות שגם היא אוהבת גרביים. הם טוענים במרץ שיש להם עוד תחומי עניין משותפים ותכונות משלימות שגרמו לקשר הזה להבשיל לכדי חתונה. בכל אופן – גם מתחת לחופה, שלוש שנים אחר כך, הוא גרב גרביים צבעוניים. כן, צבעוניים. גרב זה זכר אם לא ידעתם.

רעי ועדי שלום | צילום: מורית סולטר

"לא ידענו איך סורגים גרביים"

אחרי החתונה רעי עבד כרתך בעיר דוד והיה חוזר הביתה כל ערב עייף ומותש. גברים אחרים היו סובלים בשקט ומבצעים את המוטל עליהם כדי לשים לחם על השולחן, אבל לא רעי. הוא העדיף להתבכיין, עד שלעדי לא היה כוח לשמוע אותו והיא הבינה שהם חייבים למצוא פתרון אחר. היא הציעה שיקימו יחד עסק זוגי. הם התחילו לחשוב על רעיונות שונים עד שעדי עלתה על עניין הגרביים. "ראינו שאין בארץ מישהו שמייצר היום גרביים בעיצובים ישראליים, הכל זה או צורות או דברים בנאליים כמו אננס ופלמינגו", מספרת עדי. "התלהבנו מהרעיון ונשבענו לעצמנו שאם הולכים על זה אז הולכים עלזה עד הסוף בין אם זה מצליח ובין אם מתרסק. והתחלנו לשבת ולעצב דגמים עוד לפני שידענו בכלל איך סורגים גרביים."

וכך בתמימות של רגע לפני הקורונה, קמה "גרובים", חנות אינטרנטית לגרביים ישראליות מגניבות, עם עיצובים כמו סלט חצילים ו"אבן נייר ומספריים".

בפסקה הבאה יש קצת ציונות, תתכוננו

"התחלנו לפנות למפעלים בסין", מספר רעי. "זה היה קשוח. אתה שולח מייל ועונים לך אחרי כמה ימים ובאנגלית עילגת אבל המשכנו לנסות. ואז הגיעה הקורונה, המפעל שדיברנו איתו נסגר ונשארנו רק עם העיצובים והחלום. ממש רצינו לקחת צעד אחורה, מבדיקות שעשינו אין מפעלים לגרביים בארץ, זה היה יום שישי והיינו צריכים גם להתכונן לשבת."

אנחנו במתח באמצע הסיפור, אבל למזלנו עדי ממשיכה מכאן. "התבאסנו והתחלנו לסגור את הכרטיסיות במחשב כדי לכבות אותו לפני שבת, פתאום אנחנו רואים כתבה על מפעל קטן בצפון הארץ שמייצר גרביים. הרגשנו שזה משמיים, חיפשנו את הטלפון בנרות עד שמצאנו, ענה לנו בחור ואמר "שלחו לי את העיצובים ונדבר בראשון?" תוך כמה דקות הכל כבר היה אצלו במייל. המפעל הוא בכפר כאוכב שליד יודפת. יוסף בעל המפעל עבד פעם ביודפת עד שהם סגרו. כשזה קרה הוא קנה חלק מהמכונות שלהם והתחיל לייצר גרביים בעצמו".

נחמד, לא? | צילום: רעי שלום-כץ

אז מה הקשר לכהנים?

"אני לא כהן", מודה רעי, "אבל עדי כהנת וכשהתחלנו לחפש קהל יעד לגרביים שלנו הבנו שיש פה פוטנציאל עסקי מטורף. בסופו של דבר הגרביים של רובנו מוסתרות רוב היום בתוך הנעליים שלנו, אבל הכהנים חושפים לראווה את כפות רגליהם למשך דקה ארוכה ובואו, כולם יודעים שאתם מציצים"

עם התובנה הזאת הקימו עדי ורעי את "גרבי כהן" – קולקציית גרביים יחודית לכהנים שרוצים לדפוק הופעה על הדוכן. מדובר בחנות אינטרנטית ייחודית המיועדת לכהנים עם מלל מותאם אישית והמלצות דמיוניות מכהנים מפורסמים כמו לאונרד כהן וישראל כץ.

"אנחנו חושבים שדווקא הכהנים צריכים להוות דוגמה ללוויים וישראלים ולעלות לברך אותנו כמו שצריך, לא עם גרב לבנה עם כתמים חומים מהגלח"צ", מסכמים עדי ורעי. "אנחנו מפרגנים לכם בעליות, נוטלים לכם ידיים, עוד כמה שנים יש מצב שנצטרך להפריש לכם תרומות ומעשרות. המעט שאתם יכולים לעשות בתמורה זה לברך אותנו באהבה עם גרביים בעיצוב גבנ"צ".

לאתר גרבי כהן>

1398
מוקצה | פחות
פחות
9

מה רצית לומר?