הוא לא בדיוק "משלנו", השירים שלו מדכאים, הוא מעשן ויש לו "רבי". אז למה אנחנו בכל זאת כל כך אוהבים את שולי רנד?

1 | הוא לא בדיוק משלנו

כמו כל מגזר קטן ופרובינציאלי, גם אנחנו סובלים משנאה עצמית שמזכירה את האוטו אנטישמיות של ארגוני השמאל. אנחנו מנסים להתרחק מהתיוג הדוסי. אחרי הכל, אנחנו אנשי העולם הגדול. אנחנו עובדים במשרדי העו"ד הגדולים ביותר, מנהלים את החברות המוצלחות ביותר. אנחנו טסים לחו"ל ורואים טלוויזיה.

זו הסיבה שאנחנו לא רוצים להתפס על חם כשאנחנו שומעים את סיני תור את את אהרון רזאל. שולי רנד לעומת זאת – הוא משהו אחד. כשהוא עולה לבמה בתל אביב, עם הכובע השחור וסיגריה ביד  – הוא מיד מנטרל את הסטריאוטיפים. הוא לא משלנו ולכן אפשר לאהוב אותו בלי נקיפות מצפון.

אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך | תמונה: Nachi10, ויקיפדיה

2 | הוא לא שר על כמה כיף להיות יהודי

נכון, שירי ניצחון, התעלות רוחנית וביאת המשיח הממשמשת לבוא הם מעולים לחתונות והרקדות.
אבל בפועל, בחיי היום-יום הרוחניים שלנו, אנחנו יותר חווים את ההתמודדות. את הלב שמסרב להצטרף לתפילה, את המלחמה המתישה, את ההסתתרות. אחרי עשרות שנים של זמר חסידי אופטימי שעושה ליהדות רומנטיזציה, הגיע שולי ששר על המלחמה עם היצר, על הריחוק ועל הקושי ועושה "הרב סולובייצ'יק" למוסיקה.

כן עדי רן אנחנו מדברים עליך. | צילום מסך יוטיוב

3 | הוא קול גם כשהוא דתי

עם הגיטרות המפלחות והפאסון שלא נגמר, הוא שר בלי להתבייש על הקשר שלו לריבונו של עולם. הוא לא יהסס לעצור הופעה מול תל אביבים כדי להגיד דבר תורה. הוא סירב להיכנע לתבנית והסאונד של מוסיקה חסידית – והראה לכולנו איך צריך להיראות אומן יהודי

4 | הוא מעשן

אצל החילונים לעשן זה סתם עוד הרגל. אצל הדתיים לעומת זאת זה אישיו. המאפיין של הילדים הרעים. של הערסים שלא נכנסים להדרכה. אז הנה שולי שלנו מדליק סיגריה ועדיין דוס. הו, הדיסוננס.

כבה מהר אחי הר"מ מגיע | תמונה: giphy,com

5 | הוא חוזר בתשובה

חוזרים בתשובה תמיד עושים לנו את זה. אם הם בחרו בדרך שלנו למרות שהכירו משהו אחר – כנראה שאנחנו בכל זאת לא כאלה גרועים

שולי רנד ב"החיים על פי אגפא", 1992. בינינו, אצלנו הולך לך יותר טוב. | צילום מסך יוטיוב
62
מוקצה | פחות
פחות
15

מה רצית לומר?