הקורונה שיבשה את חיינו, אבל יותר חמור – היא שיבשה את ויכוחינו

הקורונה פגעה בכולם, אבל לצד מוכרי פלאפל ומנכ"לים של פוקס, לעיתים שוכחים את אלה שהכי נפגעו: הדתיים.
שגרת החיים הקהילתית של הדתי המצוי הצמיחה מספר ריטואלים קבועים, שהקדוש ביותר הוא המנהג להתווכח. נראה שבגיל צעיר הסתכלנו על המחלוקות בגמרא ואמרנו לעצמינו "הי, אני יכול לעשות את זה", ומאז לא הפסקנו. אנחנו אוהבים לדון על הכל ולפקפק כל הנהגה. לא מאמינים? תשאלו כל קצין אי פעם שפיקד על מחלקת בייניש.
לקראת סוף עונת הקורונה קיבצנו עבורכם את ארבעת הוויכוחים הגדולים שפספסנו בגלל סגר הקורונה.

קטניות

בליל הסדר כולנו היינו עסוקים בלא למות, ויצא ששכחנו להתווכח על דין קטניות בזמן הזה. ספרדים לא יכלו לאכול במבה להכעיס, אשכנזים קצרי רוח לא יכלו לטעון שכבר לא מערבבים את שקי החיטה עם התירס, והשמרנים לא יכלו לצטט ש״בטל טעם לא בטלה תקנה״.

הקטניות כמובן מובילות מידי שנה למספר ויכוחי משנה, כגון: תערובת קטניות – כן או לא. שמן קטניות – הרב קוק התיר שמן שומשומין! וכמובן המעבר הבלתי נמנע ללחמניות כשלפ ועוגיות-מה יש לכם ברור שזה חמץ-פפושדו.

תמונה: giphy

איפה: בכל בית, במיוחד בבתים עם זוגות מעורבים עדתית
כמה: לא מעט עונות, אבל הוויכוחים השתפרו בהרבה מאז שהסכימו שליפתית זה בדיחה ועברו לדבר על הדברים הרציניים
מתי? לצערנו וויכוחי הקטניות יחזרו רק בשנה הבאה

מנגלים בצפירה

קול הצפירה שתפסה את כולנו בבית, למרבה צערם של ערוצי החדשות ששולחים כל שנה מחדש, משום מה, צלמים לנתיבי איילון העומדים.

מי שעוד נשאר השנה בבית הם החרדים, שלא יכלו לצאת לגן סאקר למנגל המסורתי של יום השואה. וכך שכחנו לריב בפייסבוק ולכתוב תגובות ארוכות מידי על הבדלים תרבותיים, השוואות לבתי קפה שנפתחים בתשעה באב בתל אביב, וטיעונים על בין הזמנים וחודש ניסן שלא מתענים בו.

את החסרון בשנאת החינם הזה נצטרך להשלים מתישהו.
נראה, אולי בתשעה באב.

תמונה: giphy

הלל ביום העצמאות

בימים כתיקונם אנחנו לא מפרידים בין אשכנזים לספרדים – בקטע כזה שכל ישראל ערבים וכולנו עם אחד וכו׳.
וזה אחלה, באמת.
אבל אז הגיעו מנייני המרפסות, ויצא שגם התפללנו בשבת חול המועד קבלת שבת מלאה – כי ספרדים נוהגים, וגם קראנו בבוקר את שיר השירים כמנהג האשכנזים.
במשך חודש אמרנו קדיש גם לפני ערבית – וגם אחרי.

ואז הגיע יום העצמאות, ויצא שזרמנו עם מה שהחזן אמר, בלי וויכוחי הכנה.
האם אומרים הלל?
אם כן – עם ברכה או בלי ברכה?
אם מברכים – האם זה רק ביום או גם בלילה?
ובכלל, האם הגיע הזמן לעשות סדר בתפילת יום העצמאות המבולבלת והלא עקבית?

תמונה: giphy

טקסים

השנה התעצבנו בבית.
אף קבוצת חיילי הסדר לא יצאה משירת התקוה של חיילת מלהקה צבאית.
אף אחד לא טען שזה חילול ה׳.
אף אחד לא השיב שזה חילול ה׳ דווקא להישאר.
אף סניף לא שר ״אני מאמין״.
ואף אחד לא כעס על כך שזו בדלנות מיותרת.

את הטקסים ראינו בטלוויזיה, וזה פשוט לא הרגיש אותו דבר.
עכשיו אתם יודעים מה היה חסר.

תמונה: giphy

ועוד כמה ויכוחונים קטנים שחשבנו שאי אפשר בלעדיהם

הנני מוכן במזומן – במלעיל או במלרע, האם מותר להשתתף במדורה שלצורך איסוף הקרשים שלה גנבו עגלה מהסופר, מדינת ישראל – למרות השואה או בגלל השואה, האם לבקש מהנהג הדתי שלקח אותי טרמפ לכבות את המוזיקה בספירת העומר, תספורת בערב ראש חודש אייר שחל בשישי ואיך מתחנפים לחבר המרוקאי כדי שיזמין אותנו למימונה.

198
מוקצה | פחות
פחות
17

מה רצית לומר?