זה פוסט שצריך להתחיל בהתנצלות. בשורות הבאות אתם תקראו לא מעט הכללות וחצאי השמצות.
חשוב לנו להבהיר מראש שאנחנו קוראים לכולם לתרום כמה שיותר. אבל – אם אתם מאלו לא מסוגלים לתת צדקה לכל הפושט יד, ואתם כן מבצעים סריקה מהירה ומנסים לבחון כליות ולב של האדם העומד מולכם, הנה כמה תובנות שיעזרו לכם לבחור בצורה הטובה ביותר איך לנצל את השקל שתכננתם לתת. יופי, כיסתחנו את עצמינו, ועכשיו נתחיל:
עלינו לשבח עדיין לא הסתיים והזר, בדרך כלל חרדי, שהגיע לפני מספר דקות והתיישב בספסלים האחרונים בבית הכנסת, כבר מתחיל במשפטי הפתיחה המוכרים: "קהל נכבד, תבוא עליכם הברכה, יש משפחה שנקלעה לחובות…"
כולנו יהודים בני רחמנים ולכן לבנו נכמר ואנחנו רוצים לעזור לכולם,
אבל עדיין, במעמקים המביכים של המוח דגל אדום מורם ומקשה עליו לשלוח את האותות החשמליים הנכונים שיצוו על היד להיכנס לכיס לכיוון הארנק. אז תנו לנו לגרום לכם להרגיש קצת יותר טוב עם עצמכם,
בחלק מהמקרים הדגל האדום אכן צריך להתרומם. הנה 3 דברים שאנחנו לא אוהבים לשמוע:
1 | הכנסת כלה
לכאורה מטרה נעלה וחשובה. מי לא רוצה לסייע לזוג צעיר? אלא שבציבור החרדי, בתוך המילים התמימות 'הכנסת כלה' טמונים כמה שדים. אצל חלק מהציבור החרדי נהוג שהורי הכלה קונים דירה לזוג, וממילא "הכנסת כלה" מכיל בתוכו גם מימון קניית דירה. אז עם כל הרצון הטוב, כל עוד לי אין דירה, אני לא עוזר לממן דירה לאנשים אחרים.
2 | התרמות עבור ארגונים וישיבות
זוכרים שבבית הספר היו שולחים אותנו לדפוק בבתים של אנשים זרים (שני ילדים, בני 8, מסתובבים לבד בשעות הערב ונכנסים לביתם של זרים – כל הכבוד למערכת החינוך…), ובתמורה לעבודה הטובה שעשינו היינו מקבלים מתנה קטנה? אז אצל חלק מהארגונים לקחו את זה לשלב הבא.
יש מקומות בהם המתרימים לוקחים 90% מסך התרומות. אז עם כל הרצון הטוב – ויש רצון – קפצו לי.
3 | מתרים צעיר
לא יעזור כלום והרמב"ם איתנו בדבר הזה, אם אדם רוצה ללמוד תורה וחושב שהציבור יפרנס אותו – התורה שלו לא שווה כלום. מאז ומתמיד תלמידי חכמים הטריחו עצמם בפרנסת ביתם. אתה צעיר, אתה לא חולה, לך לעבוד. תפרנס את אשתך וילדיך.
