הם כתובים באותו פונט בסידור, הם חלק אינטגרלי מהתפילה ולפעמים הם אפילו לא ארוכים במיוחד ובכל זאת – יש בתפילה כמה קטעים שאנחנו פשוט לא סופרים. קבלו אותם.

גם שורה בסידור צריכה מזל.
לצד הרגעים האהובים של התפילה, מסתתרים להם קטעים שלא שפר מזלם, קטעים שמעולם לא חדרו אל הלב והם מצאו את עצמם נאמרים בחפזון ובמלמול כללי ואגבי. אלו אותם קטעי תפילה גלמודים ומסכנים:

1 | הקטע בין אנעים זמירות למי ימלל

למה?
כי אם זה לא נכנס למנגינה זה לא קיים. נקודה.
אז המילים "לך ה' הגדולה", עם כל הכבוד, אם אתן רוצות שנתחיל להגיד אתכן תתחילו להתיישר ולהתחרז.
עד אז נאלץ להתעלם מכן, או במקרה הטוב להמשיך למלמל אתכן בחופזה, כעצירה דרמטית לפני אקורד הסיום של השיר.

2 | הקטע שאחרי השיר של הוצאת ספר תורה

הוא שם, הוא יודע שאתם רואים אותו, הוא מופיע בסידורים מיד אחרי המילים האחרונות "כי קדוש ה' אלוקינו (רוממו)", אפילו באותו הפונט ובאותו הגודל.
אבל לאנשים אין כח. הם כבר אמרו את בריך שמיה (שניצל מרשימה זו רק בגלל המנגינה של "בה אנא רחיץ", אשכנזים שלמדו בישיבות יודעים על מה אנחנו מדברים), הם כבר אמרו שמע ישראל, הם כבר שרו. יאללה, תתחילו לקרוא בתורה כבר.

3 | קורבנות

שחרית ומנחה, ספרדים ואשכנזים – כל עם ישראל מאוחד כנגד הקורבנות.
למה? כי זה קטע מקדים שארוך יותר מכל פסוקי דזמרה.
כי זה טכני. כי הוא כתוב בכתב קטן. כי בגן לא אמרו אותו. כי הוא ישר בתחילת התפילה ומי מגיע בזמן.

4 | פתח אליהו

האם מישהו יודע לצטט שורה שלמה מ"פתח אליהו"? לא? יפה. ככה חשבנו. כשכתוב בלו"ז שמתחילים ב5:30 פתח אליהו, מתכוונים שמתחילים ב5:30 פתח אליהו, לא שאפשר להגיע ב5:45 להודו כמו איזה פרזיט.

5 | ברכי נפשי

הוא עומד לו שם, מיד אחרי עלינו לשבח של מנחה של שבת, וזו אולי הטעות הראשונה שלו.
עלינו לשבח מסמל את הסוף, את סוף הצום, את קפלת הטלית, את החזרה למיטה. את האוכל.
הוא לא גרידי, הוא רוצה שנגיד אותו רק חצי שנה בין סוכות לפסח, אבל שום דבר לא יעזור לו עד שהוא לא יתקן את מקומו.

6 | תקון חצות

יש 3 תפילות ביום.
ערבית זו האחרונה.
אל תגזימו.

7 | יזכור

ברגע שיצאנו אנחנו לא מהרים לחזור.
אז מה אם היזכור להורים נגמר אחרי דקה, ואז עוברים לתפילה לעילוי נשמת נספי השואה וחיילי צה"ל.

178
מוקצה | פחות
פחות
51

מה רצית לומר?